הצתה: "החומרה היא בעצם הכוונה ובפוטנציאל הנזק"
באוקטובר 2015 הוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום בגין עבירות של הצתה ואיומים. על פי העובדות המתוארות בכתב האישום, באחד מהימים של סוף חודש דצמבר 2014 בשעות הבוקר הגיע הנאשם, אדם בשנות ה-50 לחייו, לדירת שכנתו לבניין כשהוא מצויד בניירות, קרטונים, וגפרורים. הנאשם הצמיד את הניירות והקרטונים לדלת הדירה והצית אותם, בשעה שהשכנה ובתה ישנו בתוך הדירה. כתוצאה מההצתה נגרם נזק לחלקה התחתון של הדלת, ועשן חדר לדירה. השכנה ובתה התעוררו לריח העשן, השכנה ניגשה לעבר דלת הדירה, פתחה אותה וראתה את הנאשם עומד מחוצה לה. משראה הנאשם את השכנה גידף אותה ואיים עליה שישרוף אותה. הנאשם כפר בעובדות כתב האישום והתנהלו הוכחות.
גזר הדין של בית המשפט המחוזי
בספטמבר 2015 הרשיע בית המשפט המחוזי את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. בית המשפט ביסס את ההרשעה על עדות השכנה, על עדות הבת ועל חוות הדעת של שירותי הכבאות וההצלה שתמכו שתיהן בעדות האם. מנגד נקבע שעדות הנאשם מגמתית ומתפתחת וכי גרסתו חסרת עקביות ולא מעוררת אמון, אינה מתיישבת עם הראיות, ואינה סבירה על פניה.
באוקטובר 2015 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של הנאשם בקובעו כי "כשמדובר במעשי הצתה, יש חשיבות פחותה להיקף הנזק שנגרם בפועל – והחומרה היא בעצם הכוונה ופוטנציאל הנזק הרב שגלום במעשים". לכן, גזר בית המשפט על הנאשם עונש של 22 חודשי מאסר בפועל, 8 חודשי מאסר על תנאי, ופיצוי למתלוננת בסך 1,500 ש"ח.
דחיית הערעור בבית המשפט העליון
לאחר קבלת ההחלטה, החליט הנאשם לערער לבית המשפט העליון על גזר הדין כאשר טענתו המרכזית הינה שבית המשפט שגה בכך שלא נתן משקל כלשהו למצבו הנפשי ולקשיים הקוגניטיביים שלו בבואו לגזור את העונש בגדרו. את זאת ניסה להוכיח באמצעות חוות דעת מקצועיות של גורמים מוסמכים שהוצגו בפני בית המשפט. כמו כן, טען הנאשם שהעונש שנגזר עליו אינו עולה בקנה אחד עם העובדה שפוטנציאל הנזק שבמעשיו היה נמוך, וכן שהנזק שנגרם בפועל היה מועט.
המדינה טענה מנגד שבית המשפט המחוזי היה מודע למצבו הפסיכיאטרי והקוגניטיבי של הנאשם ונתון זה אף נלקח בחשבון לצורך קביעת העונש. בנוסף, המדינה טענה שהגם שהנזק שגרם הנאשם בפועל אינו רב, הדבר נובע מתושייתה של השכנה שפעלה לכיבוי האש שאחזה בדלת הדירה; ובכל מקרה הדגש צריך להיות על כך שפוטנציאל הנזק כתוצאה מהצתה הוא גבוה, וכך גם במקרה שלפנינו לנוכח הימצאותם של שכנים רבים בקרבת מקום.
השופטת ברון קבעה בפסק דינה כי יש לדחות את הערעור. מפסיקתה עולה כי "פוטנציאל הנזק בעבירת הצתה הוא מטבע הדברים רב מאוד – שכן בעת ההצתה אין לדעת לאן תתפשט האש, במי או במה תפגע ובאיזו עוצמה." כמו כן, חזרה השופטת על החלטת בית המשפט המחוזי והדגישה כי "אין לדעת כיצד היה האירוע מסתיים אלמלא מעשי המערער התגלו במהרה. אף לא ניתן להקל ראש בכך שלמעשה ההצתה נלוו איומים, וגם בכך הורשע המערער." בנוסף, ביחס לטענה באשר למצב הנפשי של הנאשם, נאמר כי "התמונה המצטיירת היא של אדם המתקשה בשליטה בדחפים, ובכך אין משום נסיבה מקלה – אלא שזו הסיבה שבגינה הוא עומד עתה לדין."
הצהרה משפטית: האמור בכתבה/מאמר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו תחליף ליעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, האמור באתר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו בא במקום יעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, עורכי הדין המפורסמים באתר הינם עורכי דין פרטיים ולהם האחריות הבלעדית על איכות הייצוג ואין בהצגתם באתר משום מתן המלצה עליהם. הנהלת האתר עושה מאמצים בניסיון לאתר בעלי זכויות על תמונות וסרטונים, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
